מתוך ניסיון רב-שנים בהוראה, ייעוץ ואבחון, ניסתה ד"ר איריס שביט לתהות ולעקוב אחר התנאים המהווים בשלות ללמידה פורמאלית. התנאים אותם גיבשה שביט מבוססים על צפייה משותפת בתהליך אותו עברו תלמידים ממצב של ניתוק ממערכת הלמידה למצב של השתלבות. מאוחר יותר הצליחו באופן הדרגתי למצוא עצמם במעגלי ההשכלה.
בסיס התהליך -מוטיבציה ופניות ללמידה
לדברי ד"ר איריס שביט, הרצון לנוע לכיוון מסוים ולהשקיע משאבים לשם כך, מהווה גורם ראשוני בלמידה. כפי שאפרט בהמשך , למוטיבציה ביטויים רבים וזוויות ראייה שונות. אבקש להדגיש כי מוטיבציה ניתנת לחיזוק או החלשה – בהכוונת הסביבה האנושית והדידקטית ניתן להביא לשינוי בתחום.
קשביות – ממד זה נגזר מן המוטיבציה. הקשב משמעו הפניית תשומת לב ומכאן חשיבותו לתהליך למידה. לא תיתכן למידה ללא הקדשת תשומת לב ותודעה לתכנים. התנהלות הקשב והתנהלות הלמידה יחזקו את מודעות התלמיד לתהליכי למידה. ההכרה בצעדים של תכנון מהלכים, שימוש בשיטות לימוד – כל אלו ממוקמים במערכת הבקרה של הלומד, וכאן נכנס אף נדבך מתקדם יותר שהוא המטא קוגניציה, שמבחינת דוקטור איריס שביט, פותח את התלמיד לחשיבה על אקדמיזציה של הלמידה.
לפי שביט, תפקודי הזיכרון הינם “קביים ללמידה“ אשר הכרחיים לקיומה. כל למידה שהיא בין פורמלית או בלתי פורמלית מבוססת על זיכרון. תלמידים רבים תופסים עצמם כ”נבגדי זיכרון” אך בפועל חוסר מיומנות בשיטות זיכרון הוא הגורם לזיכרון הנמוך לכאורה. תפקודי זיכרון ניתנים להתייעלות. תלמידים רבים מחזקים מיומנויות אלו וחווים חווית הצלחה הפותחת צוהר להצלחה חדשה.
לדברי דוקטור איריס שביט, הקשר בין ארבעת הממדים הנו היררכי מחד וספירלי מאידך. ניתן לומר כי יסוד הלמידה טמון במוטיבציה ומאידך יתכן ומוטיבציה תיפגע בשל לקות בקשב או בזיכרון. מסיבה זו כל אחד מהמימדים משיק לתחום האחר.
לפי שביט, הזיכרון, הינו תנאי בסיסי ללמידה ובלתי ניתן להפרדה מתהליכיה. הזיכרון נמצא בכל אחד מערוצי הלמידה הנמדדים: חזותי, תחושתי, שמיעתי ותנועתי. כל למידה, בכל דיסציפלינה כרוכה בזיכרון ואחסון מידע ושימורו. חשיבה היא פעילות העוסקת במידע הנקלט מהסביבה על ידי החושים או על ידי שליפתו ממאגרי הזיכרון.
החשיבה כרוכה בפעילות של ארגון ועיבוד המידע החדש במוח. החשיבה עוסקת גם בתהליכים שונים ליצירת מידע חדש, כמו למשל, הסקת מסקנות. חשיבה הינה תהליך קוגניטיבי התפתחותי מתמשך. לדברי ד"ר איריס שביט, התיאוריה של פיאזה (1972) היא בעלת ההשפעה רבה ומהווה בסיס מרכזי בתחום ההתפתחות הקוגנטיבית
התפיסה הינה תהליך שבו גירוי המקלט במערכת החושים: שמיעה וראיה עובר תהליך עיבוד. במודל אותו שביט מציעה, מיומנות התפיסה משמעותה מודעות לגירוי מושמע או נראה, עיבודו והמללתו. העתקת דגם חזותי תוך המללה להבנתו יש בה פעילות חווייתית ראשונית, מכנסת, מגייסת קשב ועבוד זיכרון.
ד"ר איריס שביט בחרה בתפיסה כמוצגת בשלבים ראשונים של התהליך, "היות ואנו רוצים בשלב ראשוני לייצר משימות הדורשות מיומנויות, שעדיין לא בשלו אצל התלמיד החוזר, או מתחיל בסדרת למידה", מסכמת שביט.
